<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' נט"י</h1>
<h2>דף קה.</h2>
בעי איניש למכרך ריפתא צריך ליטול ידיו דאפילו חולין בעו נטילת ידים וכל המזלזל בנטילת ידים בר נדוי הוא כדעבוד לר' אלעזר בן הנך שפקפק בנטילת ידים. ושלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות ונטילת ידים אחת מהן. והמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. ואמר רב חסדא [שבת ס"ב ע"ב] משאי מלא חפני מיא ויהבי לי מלא חפני טיבותא.
ובסוף פרק אלו דברים [ברכות נ"ג ע"ב] והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה השמן הטוב אני ה' זה ברכה.
ובפרק כל הבשר אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אמר רב מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה וכו'. גופא מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעים רשות. מים ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים אין נטלין אלא בכלי ואמרי לה אין נטלין על גבי קרקע, איכא ביניהו על גבי קנסא. מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן מפני שחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא. ודוקא כשהיד סולדת בהן אבל פושרין לית לן בה. אמצעים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. ושמועה זו מפורשת בהלכות בשר בחלב. אמר רב יהודה בריה דר' חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים. ואמר אביי ומשתכחא קורטא בכורא. ואי כאיל מלחא נמי כל שכן דבעי נטילת ידים.
<h2>דף קו.</h2>
ואמר רב חייא [בר אשי] אמר רב [סוטה ד' ע"ב] מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה, שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. ובפרק אמר להם הממונה [יומא ל' ע"א] ת"ר הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס, דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס, וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ אלא מבפנים ויושב במקומו ונוטל, והטפיח מחזיר על האורחים, ואמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות, אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס מידע ידעי דאנינא דעתיה. ובפרק כל הבשר [חולין ק"ו ע"א] מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש.
איתמר חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים. ור' יוחנן אמר נוטלין מהם לידים. ואמר ר' יוחנן שאלתי את (רשב"ג) [רבן גמליאל] ברבי אוכל טהרות ואמר לי כל גדולי גליל העליון עושין כן. וק"ל כר' יוחנן בהא. חמי טבריה חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים, ור' יוחנן אמר כל גופו טובל בהן ידיו לא כל שכן. ואמר רב פפא במקומן כולי עלמא לא פליגי דשרי למשקל מיניהו, במנא כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דפסק מיניהו בבר בירתא חזקיה אמר גזרינן בר בירתא אטו מנא ור' יוחנן סבר לא גזרינן. והלכתא כחזקיה דרביה דר' יוחנן הוא.
אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן, נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה, מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים, רבא אמר מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך דכתיב כל אשר יגע וגו'.
ובפרק ערבי פסחים [קט"ו ע"א] אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים. ואמר רב נחמן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח. ואמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה קאימנא וכו' שמע מינה תלת, ש"מ אין נטילת ידים לפירות ואין זמון לפירות ושנים שאכלו מצוה לחלק. ת"ר קדוש ידים במקדש עד הפרק וכו' ומסקנא עד כאן בין לחולין בין לתרומה לחומרא. ואמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו ואפילו שלא בשעת הדחק.
וכתב נמי בעל הלכות וכי אמרי' צריך נטילת ידים ואזמוני הני מילי היכא דקא בעי למיכל נהמא, אבל אי בעי למיכל פירי משבעת המינין אי נמי ממין דגן כד עבדינהו מעשה קדרה אע"פ שטעונין ברכה לאחריהם לא בעי נטילת ידים, ובתר דאכלו לא זמיני בתלתא, דאמר רבה בר בר חנה [חולין ק"ו ע"א] הוה קאימנא קמי דר' אמי ור' אסי, ואייתו לקמייהו כלכלה דפירי ולא משו ידיהו ולא יהבו לי מנייהו, ובריכו אינש [אינש] לנפשיה, שמע מינה תלת, ש"מ אין נטילת ידים לפירות, ואין זמון לפירות, ושנים שאכלו מצוה לחלק. אבל אי מטנפן ידיה אפילו לפירות צריך לממשא ידיה משום ברכה. וחזי לן אנן דהיכא דמטנפן ידיה דצריך נטילת ידים, אין צריך לברך ברכת נטילת ידים, דלאו מצוה היא אותה נטילה ולא חייבוה רבנן [אלא] לנהמא והאי דצריך נטילת ידים היכא דמטנפן ידיה, משום ברכה דצריך לברוכי על הנהו פירי הוא.
<h2>דף קז.</h2>
והאי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה לידים, ואין מטבילין בה את הידים, אין נוטלין דלא אתו מכח גברא, ואין מטבילין דהוו להו שאובין, ואי מקרב לגבי דולא דאתו מכח גברא נוטלין הימנה, ואי בזיע דולא ככונס משקה אין נוטלין ממנה דלאו כלי היא. ומסקנא אחזותא ואמנא קפדינן אשיעורא לא קפדינן דתנן מי רביעית נוטלין לאחד ואפילו לשנים, ולא היא, שני התם דקאתי משירי טהרה. ואמר רבא מגופת חבית שתקנה נוטלין הימנה לידים, וחמת וכפישה שתקנן נוטלין הימנם לידים. ושק וקופה אע"פ שתקנן אין נוטלין מהם. ולא התירו לאכול במפה. והלכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים, ומאכיל עצמו אין צריך.
<h2>דף קז:</h2>
ואמר רבי זירא אמר רב לא יתן אדם פרוסה לשמש אלא אם כן יודע בו שנוטל ידיו, והשמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה, ור' יוחנן אמר אף מברך על כל פרוסה ופרוסה, ולא פליגי הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין שהכוס בידו של בעל הבית שמא יארע דבר קלקלה בסעודה. ושמש שלא נטל ידיו, אסור ליתן פרוסה לתוך פיו.
